מסוגלות עצמית - איך ללמד ילד תחושת מסוגלות עצמית?

עצמאות ותחושת מסוגלות עצמית

מסוגלות עצמית הינה תפיסה אישית / עצמית של כל אדם ואדם על סמך ניסיון העבר שלו. כל התנהגות של הילד מביאה אותו למצב מסוים (בין עם המצב חיובי או שלילי), מניסיון זה הילד בונה את אמונתו לבצע פעולה כזו או אחרת.
מסוגלות עצמית גבוה, מגבירה את המאמצים והמוטיבציה לביצוע משימה.
מסוגלות עצמית נמוכה, מחלישה את הרצון למאמץ ואת המוטיבציה ואף גוררת מראש את המחשבה על כישלון.
על מנת ללמד ילד להרגיש מסוגלות עצמית, אנחנו חייבים לתת לו להתנסות.
כאשר ילד מגיע להורים עם תחושת כישלון, חייבים להראות לו את חצי הכוס המלאה – את ההצלחה.

ילד חייב ללמוד לשבח את עצמו.

חשוב להדגיש לילד שההצלחה שלו אינה מקרית, אלא נובעת מתוך הפעולה שעשה והוא זה שגרם להצלחה. אנחנו חייבים ללמד את ילדנו לשבח ולעודד את עצמם, כך אנחנו מלמדים אותם את השליטה הנכונה בביקורת האישית. "איזה יופי הצלחת לפתור את התרגיל"- ההצלחה של הילד היא מרכז המשפט.
ככל שהילד יכיר את התחושה "וואלה שיחקתי אותה", הוא לא יהיה זקוק לאישור מהסביבה.
ילד שניכשל במבחן ישמע את המשפט: "אני סומכת עליך. הפעם לא ידעת את החומר למבחן, אני מאמינה שתתאמץ בפעם הבאה ויהיה בסדר."תאמרו לילד שאם הוא רוצה הוא יכול לגרום לזה לקרות.
כאשר מחמיאים על המעשה זה מסביר לילד למה הוא קיבל את המחמאה ואף מעודד התנהגות חוזרת.
התמדה- ברגע שהילד יבין כי הוא מסוגל ויכול הוא ילמד לא לוותר גם כשקשה לו.
במצב כזה כל סיכון שהילד ייקח יוכל להפוך לסיכוי.

דוגמא: "אמא ציירתי ציור וכאן יצאתי מהקווים- זה לא ציור יפה". התגובה צריכה להיות: "חמוד בוא תראה לי, ואוו כאן עשית טוב וכאן מצוין, נכון במקום אחד יצאת מהקווים אבל בכל השאר עשית מצוין. כל הכבוד!"

כאשר אנחנו לא נראה לו את חצי הכוס המלאה הילד יחשוב על עצמו:

אני כישלון, אני אף פעם לא מצליח, אני לא טוב ואף אחד לא יאהב אותי. נכון שזה נשמע לכם מוגזם, אבל כך ילדים יכולים להרגיש.

כאשר אנחנו כן מראים לילד את חצי הכוס המלאה, הוא לומד את המסוגלות.

זה קשה, אבל הצלחתי, אני מסוגל
אני השתדלתי והצלחתי כמו החברים שלי… אני מסוגל.

כאשר ההורים מאמינים בילד (אמונה אמיתית שהוא יצליח) זה סוג של נבואה שמגשימה את עצמה עבור הילד.

האמונה גורמת לילד להתאמץ יותר, גם כשקשה.
אנחנו חייבים ללמד את ילדינו מגיל צעיר את המסוגלות העצמית.

אתם שואלים איך?

תאפשרו להם לאכול לבד, גם אם הם אוכלים בידיים והבית מתלכלך (הם הצליחו לבד!)

תנו להם לבחור בגדים ולהתלבש לבד (גם אם הם לבשו את התחתון על הראש הם הצליחו משהו)

זכות הבחירה- לבחור מה אוכלים לארוחת ערב (בחירה מתוך 2)

כאשר הם לא מצליחים תראו להם במה הם כן הצליחו….

התייעצו איתם (אילו נעליים מתאימות לשמלה שלי?! אדומות או שחורות, הילד יגיד שחור וירגיש שהוא מסוגל לעזור גם לגדולים)

תפסיקו להיות ביקורתיים, אפשר לכוון אותם אבל תשתדלו כמה שפחות להביע ביקורת.

דוגמא: אל תגידו לילד "נמאס לי. אתה אף פעם לא עושה את החובות שלך, אתה אף פעם לא מקשיב לי מה יהיה?!". במקום, תגידו בקצרה "יש לך חובות אתה חייב להתחיל לעשות אותם". אתם צוחקים עכשיו ואומרים שהוא בטח לא יעשה, נכון זה לא יקרה בפעם הראשונה/שנייה/שלישית.. אבל בפעם החמישית, כאשר אתם לא תגיבו יותר ממשפט אחד ותיבנו השלכה נכונה (הוא לא פינה את השולחן ולא תהיה ארוחת ערב כי אין צלחת) הוא יעשה זאת גם בלי שתגידו לו.

תזכירו לילדים את ההצלחות שלהם בעבר כשקשה להם. "אתה זוכר שלפני חודש כן הצלחת לקפוץ לבד? זה סימן שאתה יכול, בוא ננסה שוב".

זכרו ככל שהילד יהיה יותר עצמאי, כך הוא ירגיש יותר את תחושת המסוגלות העצמית. התחושה הזאת תגרום לו להצליח לאגור יותר הצלחות מכשלונות וכך הוא יבנה את המסוגלות העצמי שלו לחיים.