אבל בא לי - כך תגיבו/ תתמודדו עם האמירה: "אבל בא לי!!!!"

-הדרת הורים-

כך תגיבו/ תתמודדו עם האמירה: "אבל בא לי!!!!"

"אבל בא לי" רצף של 3 מילים חמודות שברגע שהן שומעות "אי הסכמה" הם מתעצמות והופכות למאוד קולניות 😊. כאמא קיבלתי החלטה שהחינוך בבית יהיה ההפך -"אבל בא לי" הוא התבסס על האני צריך את זה. כאמא ל-4 ילדים (3 בנות ובן) רכשתי תמיד שמלה אחת למי שהייתה צריכה. אני מחנכת אותם שכל אחד מקבל מה שהוא צריך. כמובן שיש המון מקום לרצונות ופינוק וניתן לבקש אותם תמיד. גם כאשר אני נכנסת הביתה עם מתנה לאחד מילדי וילד אחר קופץ "אמא גם אני רוצה", "אבל בא לי גם" אני תמיד עונה: "את צריכה את זה?" אם את צריכה את זה תבקשי ופעם הבאה אני יקנה לך.

הנה עוד שנה נגמרת, ואני כהורה מעורב מגיעה לעשות קניות לצוות החינוכי של הבנות שלי (מורות גננות). כחלק מההזדמנות לצאת קצת מהשגרה אני אוהבת להתבונן על המתרחש סביבי, כך אני לומדת או מבינה עם מה אתם ההורים מתמודדים והיכן אתם צריכים עזרה.

לדוגמא

ליד דוכן חטיפים באמצע הקניון, אני רואה כמה אימהות (דיי חסרות אונים) מתמודדות עם ילדיהן (הרעשניים) ותוך כדי הילדים צועקים "אבל בא לי עכשיו, אני רוצההההה". האם המסכנה מנסה בכל הכוח להסביר: "אחרי האוכל", "אני לא קונה כלום"….

יש למשפט הזה גם גרסה שלילית- "אמא לא בא לי" ..

זה כמובן מתרחש כאשר הילדים צריכים לבצע מטלה כלשהי שהם נמעים מלעשות….
לרוב, ברגע שההורים שומעים את הוורסיה החיובית או השלילית של ה"בא לי"/ "לא בא לי", הם ישר מגיבים: חלק מתעצבנים, חלק מגיבים בציוניות "מה אתה אומר??? לא שאלתי מה בא לך"!!!, חלק מתעלמים ועוד….

בואו נפרק רגע את כל הרעיון של "בא לי".

זה אומר בשפה יפה "אמא אני רוצה מאוד מאוד, עכשיו דחוף דחוף את הבלון ואת צריכה לקנות לי אותו עכשיו"!!!

אך אתם ההורים מגיבים ל"בא לי בלון". האם אתם רוכשים אותו? מתעצבנים? או נכנעים לבכי? מה קורה בסוף, האם ילד מקבל את הבלון? (גם אם זה במחיר של קיטורים ונדנודים של שעה?!)

עכשיו בואו נפרק את ההיגיון של המשפט הזה. אם הילד היה אומר "אני רוצה לגעת בחשמל", מה אז הייתם עושים? האם גם כאן הייתם מתעצבנים או מגיבים בציניות? או שפשוט הייתם מסבירים ומעניקים גבול ברור למה אסור ואין דיון בנושא?

בא לי משמע- "אני דורש," "אני מחליט", "אני קובע", "לי אין ממש גבולות"…..

מה עושים?

1. בבקשה–

דבר ראשון (שאני מאוד מאמינה בו) זה ללמד את הילד נימוסים- כאשר אתה רוצה משהו זאת בהחלט הזכות שלך, אך על מנת לקבל את מה שאתה רוצה (גם התייחסות הולמת לדרישה ולא דווקא את הבלון) צריך להיות מנומס, אז המילה "בבקשה" חייבת להיות נוכחת במשפט.

2. מה בא לך לעשות–

ברגע שאנחנו ממשתמשים "במה בא לך" גם הילדים ישתמשו בזה. כלל חשוב להורים- תדברו נכון ותקבלו תגובות דומות.

3. די עם סימני שאלה בסוף משפט–

כאשר אתם רוצים שהוא ייקח את הנעליים תאמרו: " חמוד קח אותם למקום" מבלי להוסיף את המילה "טוב?" בסוף המשפט.

4. גבולות–

גבולות ברורים! כאשר אתם אומרים לילד שאתם תלכו לפארק אחרי שהוא ינעל נעליים (או כל פעולה אחרת) ותמתינו בסבלנות (גם במחיר שלא נספיק ללכת לפארק), הילד ילמד שיש כאן הורה עם סמכות, יש כאן הורה חזק יש כאן הורה שאין טעם לנהל איתו דיון כי לדברים יש סדר.

למאמר נוסף שכתבי על חינוך לדחיית סיפוקים אני מזמינה אתכם לקרוא כאן: "דחיית סיפוקים- משמעת עצמית"