ילד מתחצף - הורים טובים - מה עושים כאשר ילד מתחצף?....

בהמשך למיילים הנהדרים שאני מקבלת מכן, נתקלתי בשאלה שחוזרת על עצמה- "איך מתמודדות עם ילד חוצפן
….?"

אתחיל בכך שאף ילד לא נולד חוצפן, ההתחצפות נובעת מחוסר הבנה של מי ההורה ומי הילד. כחלק מהתגובה של הילד לסיטואציה שהוא לא מרוצה ממנה מקבלים ילד מתחצף (זאת אומרת שהילד מבולבל). בנוסף הורים יכולים לקבל ילד מתחצף / חוצפן עקב חוסר גבולות וסמכות הורית, כמו כן גם מדוגמה אישית (האם אתם מתחצפים להורים שלכם, חברים, בזמן תור בקופה….).

מה שהכי חשוב זה שבדרך כלל החוצפה זאת לא הבעיה העיקרית- אלא היא הסימפטום לבעיה שטרם גילינו.

לדוגמה:

1. פינקנו את הנסיך שלנו ולא הצבנו גבולות ברורים. ילד אשר לא מודע לגבולות שלו בהחלט מרשה לעצמו כי הוא חושב שהוא שווה ערך להוריו.

2. יכול להיות שאתם הורים מאוד תובעניים והבית מתנהל בפקודות כך שהילד פשוט מתמרד.

3. איך אתם מדברים? האם אתם מתחצפים לילד? מדברים לפעמים בזלזול או מזלזלים בדברים שהילד מבצע? אם כן, חשוב מאוד שתשנו את הגישה שלכם ועם הזמן (דרוש זמן הסתגלות) הילד ילמד את הדוגמא האישית הנכונה.

4. מי החברים של הילד? יכול להיות שהילד שלכם בחר בחברים שנוהגים להתחצף, הילד פשוט יאמץ לעצמו את סגנון הדיבור. זה הזמן לשיחה והסבר ברור שכך לא מדברים בבית הזה, כך לא מדברים לבני משפחה, חברים, גננת ועוד…

5. חוסר תשומת לב או חוסר בזמן איכות- הילד מרגיש את חוסר הזמינות שלו והוא יודע שברגע שהוא יתחצף אנו נתפנה מיד להתנהגות שלו. כך הוא משיג את המטרה שלו ואת הדבר הכי חשוב לו, תשומת לב הורים.

אז מה עושים כאשר ילד מתחצף?

1. הכנה מראש-

אתם מדברים עם הילד (אתם חייבים למצוא את הזמן הנכון ולא בזמן כעס) ומסבירים שההתחצפות שלו גורמת לכם להתבייש, להרגיש תסכול (לדבר על עצמכם ולא "ילד רע מדבר ככה"). תשתדלו לא להגיד "כאשר אתה מתחצף זה לא נעים לי" כי אתם ואני יודעים שזה הרבה מעבר ללא נעים. בשיחה תסבירו בצורה ברורה שבמידה והוא יגיב לבני הבית בחוצפה, אתם תעצרו כל פעילות (גם אם זה באמצע משחק) ולא תמשיכו, תציינו שלא יהיו עוד דיונים על כך. כאשר הוא יפנה אלכם בחוצפה אתם לא תענו לו…

2. זה הזמן לתת כמה שפחות תשומת לב להתחצפות-

זאת אומרת שכאשר הילד מתחצף מפסיקים להתייחס או לענות וברגעים בהם הילד מדבר יפה מפסיקים להתעלם ומתחילים לחזק את הנאמר…

3. מעכשיו אתם מאוד עקביים-

אין יותר את המקום לוויתורים וניסיונות לאי עימותים… מה שהסברתם בשיחה של הכנה מראש, זה מה שיהיה. אם אתם לא תעמדו מאחורי הדברים שלכם הילד יבין מהר מאוד שאין צורך לקחת אותם ברצינות וימשיך להתחצף.

4. תגובת הילד-

כאשר תתחילו ליישם את השלבים יהיו רגעים בהם הילד יתחצף ואפילו ינסה עוד משהו על מנת למשוך את תשומת לבכם. שימו לב הילד לא עושה "בכוונה" אלא הוא מביע תסכול, כעס ואכזבה על כך שעד עכשיו תמיד הגבתם ועכשיו אתם כבר לא מגיבים. גלו איפוק, ניתן ורצוי להגיב "אני מבינה שאתה ממש כועס/ מאוכזב עכשיו, אני מאוד אשמח לדבר איתך כאשר תדבר בצורה מכובדת כמו שאתה יודע".

5. כאשר הילד נמצא בהתקף זעם –

תנהלו שיחה, תסבירו לו ותשקפו לו שוב למה לא הגבתם. תדברו על התחושות שלכם ולא על כך שהוא ילד רע. תסבירו לו שוב שמהיום רק כך זה יתנהל… לכתבה בנושא התמודדות עם התקף זעם לחצו כאן

6. תמצאו זמן איכות-

נכון כולם מדברים על זה, כי חייבים. ילד חייב לדעת שלהוריו יש את הזמן עבורו, זמן שהוא רק שלו. בזמן הזה הילד ישתף אתכם בדברים שעוברים עליו.

7. מפסיקים את האוטומט-

א. "את אמא מעצבנת"- לא עונים. גם אם אתם רוצים להגיד שככה לא מדברים, פשוט לא עונים (אני יודעת ומבינה שזה מעצבן ומרגיז) איפוק זאת התגובה הנכונה.

ב. "אמא תביאי כבר את המעדן" – מה עושים? לא עונים ובטח שלא מביאים את המעדן. ילד שמדבר כך יכול לקחת אותו בעצמו, אתם לא המשרתים שלו – גם לא על הבוקר…. הבקשה כאן פחות מפריעה לי כמו ההרגל, ילדים חייבים להיות עצמאיים ולהבין שהבית זה לא מלון 5 כוכבים.

ג. "את לא קובעת עלי, אני לא מקשיב לך"- צחוק הוא לא תגובה הורית נכונה, גם כאן יש להתנהג באיפוק. הרי בינינו אתן יודעות מי בדיוק הקובע בבית שלכם. אז הילד אמר כך- הוא הביע תסכול, שיגיד אין צורך להיכנס לדיוק או לענות חזרה על משפט שכזה.

ד. "לא בא לי לסדר את החדר, מה תעשי לי?"- הרבה הורים בטח אומרים לעצמם זה בדיוק מה שקורה אצלי בבית. מה עושים? מסבירים מראש שמהיום החוקים בבית הם: (לא אוכלים בחדר אלא רק בשולחן, לא הולכים לחברים או משחקים במחשב כל עוד יש בלגן) אומרים במפורש שניתן לראות טלוויזיה/ ללכת לחבר/ לשחק במחשב אחרי שהחדר מסודר (מאוד חשוב להקפיד על הנוסח – קודם רצון הילד ואחרי זה את הפעולה שאנו רוצים שהם יבצעו). אז בהתחלה הילד ישכב בספה בסלון ולא יסדר.. ואולי גם למחרת… אבל ביום השלישי הוא ישתעמם כל כך שהוא יבין שזה בסך הכל תלוי בו, זה לא עונש אלא סדר יום, סדר בהתנהלות.