,

גירושין עם ילדים זה תהליך מורכב

איך גירושין משפיעים על ילדים- בכתבה לפניכם אני רוצה להתייחס בעיקר על ההשפעות של תהליך הגירושין  על ילדים לפי גילאיים. אין ספק שלכל גיל יש את ההשפעה שלו, בהתאם לרמת ההבנה של הילד מבחינה התפתחותית. ברור לכולם שכאשר ילדים נמצאים בגיל ההתבגרות הם מבינים רבדים עמוקים שכרוכים בתהליך הגירושין. לא מעט שואלים אותי מה קורה עם הגילאים הקטנים? זוגות מציינים בפניי "הוא תינוק הוא לא מבין". ילדים מבינים הכל! במיוחד כאשר הם נמצאים בסביבה שחווה משבר. חשוב מאוד להתאים את מידע והסברים לפי רמת ההבנה וההתפתחות של הילד גם אם מדובר בתינוק.

חשוב לזכור, תהליך הגירושין הוא תהליך מורכב להורים וגם לילדים בכל גיל. כאשר משפחה מתפרקת, הילדים עוברים סוג של טלטלה. כל מה שהיה מוכר להם משתנה בקצב מאוד מהיר. לרוב גם אף אחד לא ממש מכין אותם לשינוי משמעותי הגדול שהם עוברים.

ילדים שגדלים בבתים בהם ההורים רבים הרבה ואפילו אם מדובר בפרידה ארוכה, הילדים לרוב מצליחים להסתגל. אבל כאשר נושא הגירושין מתרחש, גם אם היו המון משברים בזוגיות של ההורים, הילדים עלולים לא להיות מוכנים לזה. זה תופס אותם ממש בהפתעה גם עם הנושא נזרק באוויר לידם לעיתים קרובות.

תינוקות מגיל לידה -פעוטות בגיל שנתיים וחצי שלוש.

הרבה פעמים שאני מתחילה ליווי במשפחות שעברו תהליך גירושין וישנו תינוק או פעוט ההורים מגיבים לרוב "אני לא דואגת לו, הוא לא באמת מבין". הטענה הזאת ממש לא מדויקת. תינוקות ופעוטות חשים שמשהו מתרחש, זה שהם לא מסוגלים לבטא את חוסר ההבנה שלהם לא אומר שהם לא עוברים כרגע משהו שדיי מזעזע את עולמם.

הדוגמה הכי טובה שאני יכולה לתת לכם, זה "ילדים המראה". כן הם מגיבים למה שקורה סביבם.  ברגע שההורים מתחילים תהליך גירושין, כך גם המתח הנפשי של שלהם מתעצם, מצב הרוח שלהם משתנה, רמת האכלה שלהם יורדת. כמובן גם רמת האנרגיה ושמחת החיים נדחקת הצידה.

לרוב החלטה לגירושין מתרחשת באופן הדרגתי, לפחות לאחד מבני הזוג. בתקופה של קבלת החלטות או התמודדות עם ההחלטה שהתקבלה, ההורים עסוקים מאוד במחשבות ותכנון העתיד. הפניות שאליו הורגל התינוק נמצאת במגמת ירידה, זאת בדיוק הנקודה אותה מבין התינוק או הפעוט.

מה תינוק פעוט מרגיש, איך הוא מבטא את החששות שלו?

ברגע שההורה פחות פנוי רגשית, התינוק יכול להגיב לזה בכמה אופנים: להתבכיין לא מעט, רגרסיות שונות (למשל פעוט גמול חוזר להרטיב), אי שקט שלפעמים גולש גם לתוך הלילה ותינוק פתאום מתעורר המון פעמים במהלך הלילה. שלב חרדת הנטישה יכולה לקבל ביטוי משמעותי, כי התינוק והפעוט פשוט נצמדים בכל שנייה להורה, הם נכנסים ללחץ כאשר ההורים מנסים להיעזר בדמות מטפלת נוספת שהוא הכיר אותה היטב כל חייו.

ההמלצה שלי

לעדכן את הצוות שמטפל בתינוק או הפעוט (גן משפחתון מטפלת). על מנת שגם הם יוכלו להיות ערים לשינויים התנהגותיים שהתינוק או הפעוט עלולים לחוות. כמובן בהתאם לזה לספק לו מענה מדויק שכולל המון חום אהבה ואכלה. אם זאת התינוק או הפעוט עוברים כרגע תהליך של פירוק התא המשפחתי, אחד הדברים החשובים ביותר עברו כרגע זה יציבות. בתקופה הזאת חשוב מאוד לשמור על הצוות המטפל הקבוע, לא מומלץ בשלב זה להעביר את התינוק למטפלת או לגן אחר. היציבות בכמה שניתן בזמן הזה זה המרכיב החשוב ביותר בגילאים הללו.

ילדים בגילאי 3 עד 6

מבחינה התפתחותית ילדים בגיל הזה עסוקים בבשלות של הפרדה בין דמיון למציאות. הם תופסים את עולמם לפי האירועים המתרחשים סביבם ומושפעים מהם. הילדים בגיל הזה עוד לא לחלוטין מסיימים את השלב האגוצנטרי. קשה להם מאוד להתחשב ברצונות של האחר או להבין רגשות של אחרים. גם הבשלות של הביטוי רגשות נמצאת רק בתחילת היכולת. ילדים בגיל הזה לא תמיד מסוגלים להסביר במילים את מה שהם מרגישים. אם בכל זאת הם מצליחים להבא רגשות הביטויים סביב הנושאים הללו הם מאוד מאוד מצומצמים.

לעיתים הילדים מתקשים מאוד להסביר מה מרגישים. כאשר ההורים מקבלים החלטה להתגרש הילדים מתחילים להתמודד עם הבשורה, הם מתחילים לפרוק את התסכול שלהם באופן שיכול לבוא לידי ביטוי בהתקפי זעם או טנטרומים. במקרים נוספים כמו שציינתי קודם, הילדים יכולים להאשים את עצמם. (בעקבות ההשפעה של האירועים שסובבים אותם) בפרידת ההורים. "הם נפרדים כי לא התנהגתי יפה".

מה הילד מרגיש ואיך הוא מבטא את החששות?

הרבה ילדים בגילאים הללו יכולים לחוות התקפי זעם או טנטרומים כמו שציינתי קודם. בנוסף הם יכולים להתקשות בפרידות (פרידה בבוקר בגן, פרידה לפני שנכנסים לישון, פרידה בכניסה לחוג ועוד).  דרך נוספת אשר יכולה להצביע על הקושי זה התעוררויות פתאומיות בלילה או שהילד היה רגיל לישון כל הלילה במיטה שלו ועכשיו באופן קבוע הוא מגיע למיטת ההורים (גם אם רק אורי אחד ישן בא).

הילד יכול לפתח פחדים על דברים שהוא כבר היה רגיל אליהם. פעילויות שהוא עשה עד היום למשל (לגשת לשירותים) עכשיו הוא יבקש שילכו איתו, כי הוא מפחד. כמובן שניתן לראות עוד הרבה רגרסיות שעלולות להופיע, (ילד גמול חוזר להרטיב, ילד שמבקש שיאכילו אותו ועוד).

מכיוון שילדים בגיל הזה מתקשים בהפרדה בין דמיון למציאות, חלק מהילדים יפתחו לעצמם פנטזיות על כך שההורים יחזרו והכל יחזור לקדמותו. בסיטואציה כזאת ילדים יכולים לבקש ממכם הרבה פעמים, במצבים שונים, להגיע או להיפגש עם ההורה השני, בטענה "התגעגעתי לאמא", "אני רוצה לדבר עם אבא", "שכחתי את המשחק שלי אצל אבא". כל אלה הם ביטויים למשבר הרגשי שהילד עובר.

המלצה שלי

גם כאן אני ממליצה מאוד על העדכון הצוות החינוכי במתרחש. חשוב שיהיו קשובים לילד, יביאו יותר אהבה, חום, אכלה. בחלק מהמקרים ילדים מחפשות צורך להיצמד למבוגר אחראי (שהוא לא אחד ההורים שלו), על מנת לחוש את המקום של עקביות, ביטחון, חום, אהבה, פניות רגשית ועוד. ממליצה מאוד לא להעביר לילדים בגיל הזה מסגרות. המקום היציב שיש להם כרגע זה המסגרת הגן וחשוב מאוד לשמור על המקום הזה.

ילדי היסודי בגילאי 6-9

בגיל הזה מבחינה התפתחותית, ילדים נמצאים בשלב ההתפתחות הקוגניטיבית. הם לומדים בכל יום את המעבר בין הרגשות שהם מרגישים להיגיון שהם חושבים. שלב ההפרדה בין דמיון למציאות נמצא ממש בסיומו. בנוסף הילדים לומדים לעשות הפרדה בין העולם הפרטי שלהם (המשפחה שלי, האחים שלי, הדודים שלי) לבין העולם מסביב (ילדים בכיתה, חברים של ההורים ועוד). מצד אחד ההתפתחות הזאת מאפשרת לילדים להבין את תהליך הגירושין שהמשפחה שלהם עוברת. אך מצד שני הם לא יכולים להבין את כל הרבדים שכרוכים בתהליך.

לא מעט ילדים בגיל הזה יכולים לחוש עצבות עמוקה מאוד, לפעמים גם דיכאון. כתגובה להחלטה של ההורים להתגרש, כי מצד אחד הם מבינים את המשמעות גירושין מבחינה קוגניטיבית, אך לא מצליחים להשלים איתה מבחינה רגשית.

שני שושן- הורים טובים

מה הילד מרגיש או איך הוא מבטא את החששות שלו?

מכיוון שמדובר על ילדים שמבינים ומפרשים את מה שמתרחש סביבם, הם לרוב נוטים לתפוס צד. הם יכולים להביע כעס מאוד גדול על האמא, "בגללך אבא עזב" או כעס מאוד גדול על אבא "בגללך אמא עצובה ובוכה". כל זה יוצר מאבק רגשי מאוד קשה עבורם.

כל מה שהם רוצים זה לאהוב את שני ההורים, אבל מבחינה הגיונית חייב להיות כאן מישהו שאשם במה שמתרחש. גם לאחר שהילדים בוחרים צד לכעוס עליו, זה לא פוטר עבורם את המשבר כי עכשיו הם מתמודדים עם חוסר נאמנות מבחינתם לאחד הצדדים.

תחושה מהסוג הזה, של חוסר נאמנות, בגידה באחד הצדדים, יכולה ללוות את הילד גם אם לא היה מאבק גירושין מסובך. זה יכול לקרות (גם במצבים של הורות משותפת). הילד יכול להגיע למסקנה הזאת בעצמו, ולהיות מאוד עיקש, לא לוותר עליה בשום מחיר.

המלצה שלי

דבר ראשון, בשום שלב ובשום מצב לא לדבר עם הילדים בגילאים הללו על אשמה או להכניס אותם לתוך מאבקי כוח. כל זה יכול להיות נזק בלתי הפיך עבור הילד.

מה שנכון לעשות, זה להסביר לילד שיש החלטה ברורה של שני הצדדים ביחד, למעבר לחיים עצמאיים בכל מה שקשור לזוגיות. לשקף לילד, שנכון שההורים עכשיו לא יגורו באותו הבית, אבל מעכשיו יש לו מקום קבוע בכל מקום בו נמצאים ההורים. גם כאן חשוב מאוד לעדכן את הצוות החינוכי. חשוב מאוד שמחנכת של הילד תהיה רגישה לשינויים שהילד עובר, תתגבר עם צריך את הלמידה, תעזור במצבים חברתיים, תאפשר לו אפילו להתאוורר בחוץ כאשר היא מזהה שמאוד קשה לו. כי כרגע הילד הזה פחות פנוי ללימודים, הוא זקוק לתיווך מפורט איך החיים שלו התנהלו מעכשיו.

ילדים יסודי בגילאים 9 עד 12

בגיל הזה מתפתחת היכולת השכלית והרגשית של הילד. זהו שלב מאוד חשוב בתפיסת ההבנה של העולם אותו חובה הילד. הילד מפתח יכולת ממשית של הבנה וניתוח מצבי מציאות מורכבים. הוא מפתח את היכולת של עמידה במצבי לחץ, יכולת וויתור במצבים מסוימים. גם מנגנון דחיית הסיפוקים מתחיל לקבל משמעויות חדשות.

מצד אחד, הילד נמצא בשלב התפתחותי שמאפשר לו להבין את ההחלטה להתגרש. אך מצד שני הילד עדיין מתקשה ביציאה מהעקביות: שינוי התא המשפחתי, מעבר לשני בתים, שינויים של סדר פעולות אליהם הוא היה מורגל ורגיל. מרכז תשומת הלב של הילד בגיל הזה עובר לפן החברתי, כך שפירוק המשפחה יכולה לגרום לילד להיות עסוק מאוד בשני מישורים הכי חשובים לו: מצב משפחתי, ומצב חברתי. סיטואציה מהסוג הזה מכניסה את הילד ללחץ משמעותי וכבד שלא תמיד הוא מסוגל לעמוד בו.

מה הילד מרגיש או איך הוא מבטא את החששות שלו?

בגיל הזה הילדים נוטים לכעוס על הכל. זה חלק מהתפתחות. בסיום שלב הכעס הם לומדים לקבל את האחר, השונה, לוותר. תפקיד של כמויות הכעס המוגברות בגיל הזה מבוסס על הסתרה של הרגשות. בגיל הזה הם מרגישים שהם חייבים להיראות מאוד חזקים, זה מאוד חשוב להם חברתית. מי שעצוב הוא חלש וחסר אונים. ילד בגיל ההתבגרות מרגיש שהוא חזק ויכול להתגבר על הכל.

המלצה שלי

בגילאים הללו ילדים עלולים להרגיש שכל מה שהם מכירים וחשוב להם משתנה ולא יחזור לעולם. הם עלולים לחשוב שההורים שלהם שקרו להם ומכרו להם אשליות. הם עבדו עליהם בקונספט של יציבות וביטחון. כאן חשוב מאוד לעבוד על האמון והביטחון, לשאול את הילד מה יותר נוח לו, איך ניתן לעזור לו, חשוב מאוד לא להיעלב מהכעס שהילד מפגין כלפי ההורים, אלא להבין שזה חלק מההתפתחות שלו. תפקיד ההורים זה לשדר לו שאתם שם עבורו. לצמצם כמה שניתן את כל נושא חוסר הוודאות, על מנת לאפשר לו להרגיש ביטחון במצב החדש שנוצר.

כמו כן, חשוב מאוד לא לשתף את הילד ברגשות שליליים של הורה אחד כלפי ההורה השני. הילד בשלב הזה יכול לחוש הזדהות טוטאלית עם ההורה המסכן, ולא לאפשר לצד השני להתקרב אליו. כתוצאה מזה הילד יכול לפתח רגשות שנאה כלפי אחד הצדדים. מה שישפיע על במערכת יחסים עם הצד שהוא מפתח שנאה כלפיו.

יש לכם עוד שאלות? הסיטואציה בבית שלכם דומה? או אולי קצת שונה? אתם לא בטוחים תמיד כיצד לנהוג כדי להגיע לתוצאה שאתם רוצים?

בדיוק בשביל זה אני כאן. בשביל לעזור לכם. בשביל המשפחה שלכם.

אני כאן על מנת לעזור לכם לחוות חוויות חיוביות עם הילדים ולהראות שבמקרים מסוימים אולי יש  גם דרך אחרת.

אתם מוזמנים להתקשר אליי לשיחה ראשונה, בלתי מחייבת, ונבדוק כיצד אני יכולה לעזור לכם להתנהל  יותר נכון עם הילדים.

מחכה לשיחתכם…שני שושן,

טלפון: 0526-309-308 אי מייל: [email protected]

או  WhatsApp

להמלצות הורים בפייסבוק לחצו כאן

ילדים בגילאי 12 + בני נוער

בגיל הזה, מבחינה התפתחותית, מתחילה ההפרדה של הילדים ההורים שלהם. הילדים מתחילים להתבונן על ההורים שלהם מהצד. הם פתאום מזהים דברים שהם לא שמו לב אליהם לפני זה. למשל שהם מאוד מצחיקים בסיטואציות חברתיות מסוימות. בשלב הזה, בני הנוער מגבשים את האישיות שלהם. הם בוחנים את המסוגלות שלהם על ידי מגוון אתגרים הורים: מאבקי כוח, מרד, חוסר שיתוף פעולה, התנגדויות, התחצפויות ועוד.

בגיל הזה, בני הנוער חווים תהליך גירושין כמשהו מאוד מבלבל. מצד אחד, הם צריכים כרגע לפרוץ גבולות הוריים. כך הם מגדירים לעצמם את מי שהם ומה הם מסוגלים. אך בפועל, הם מתמודדים עם הורים שלא פנויים כלל לבדיקת הגבולות הללו, ולא ממש מציבים גבולות. מה שיכול להתרחש, שבני הנוער יגדירו לעצמם את הגבולות. זה מצב ללא נכון או בריא עבורם.

מה הילדים מרגישים או איך הם מבטאים את החששות שלהם?

כאן ניתן לראות שלרוב יש שתי אפשרויות. האחת, שנוחה מאוד להורים, אבל לא נכונה עבור בני נוער. הילד לוקח פיקוד. הוא הופך להיות המבוגר האחראי, מתחיל לטפל באחים שלו ולדאוג לבית שמתפרק מול העיניים שלו. האפשרות השנייה, הילד יהיה מאוד עסוק בהטחת אשמה כלפי אחד ההורים. תחושות מהסוג הזה יכולות להשפיע על ההחלטות שהילד יקבל בעתיד בנוגע לזוגיות שלו.

מה שמטריד לא מעט בני נוער בגיל הזה, זה השינוי במצב הכלכלי, שמלווה את תהליכי גירושין. הם מנסים להבין כל הזמן איך השינוי ישפיע עליהם באופן ישיר: מה לא ירכשו עבורם?, איפה הם יגורו?, האם הם צריכים לצאת לעבוד?

המלצה שלי

חשוב מאוד לדבר ולספר לילד המתבגר בשלב יחסית מוקדם. חשוב לא להגיע למצב שהוא שומע על ההחלטה להתגרש מהדודה שדיברה במקרה עם הסבתא בטלפון. צריך לשתף אותו בהחלטות שאתם הולכים לקבל: על מעבר דירה, החלפת עבודה. תנו מקום לחששות ולרעיונות של הילד. תנסו לעבוד ביחד איתו ולא להנחית עליו החלטות. תפתחו ערוצי תקשורת איתו, כן גם שיחת וואטסאפ זה ערוץ תקשורת. אל תכניסו אותו לרבים שיש ביניכם. התפקיד שלו זה לאהוב אותכם בכל מצב, ולא לבחור צד מי אשם או מי יותר מסכן.

לעמוד גירושין עם ילדים לחצו כאן