הילד מנדנד לכם בכל נושא? כך תפסיקו את זה.

חושבים שהילד שלכם הוא ילד נודניק? כמו ששמתם לב בתקופה האחרונה אני מרבה לכתוב על התנהגויות מפריעות… היום אני רוצה לדבר איתכם על התופעה ילד נודניק. אקדים ואומר שאין דבר כזה הוא נולד נודניק. ככל שהילד גודל הוא מקבל תגובות מהסביבה אשר משפיעות על עיצוב האופי שלו. בחלק ניקר הילדים למדו להשיג כל מה שעל ליבם בזכות הנדנוד הבלתי פוסק. ילד נודניק משרת את הרצונות והמטרות של הילד בכל מצב נתון. הוא מנדנד ואתם מתוך התשה מאפשרים לו לכל את רצונו. לפניכם מאמר קצר אשר מסביר לכם את להפסיק לעודד התנהגות נודניקית.

מתי ההורים חושבים שמדובר בילד נודניק:

1. ילד שמביע תסכול בבכי מנדנד, בלתי פוסק (אפילו שעות) ובכל נושא.

2. ילד שמזהה שאתם עונים לטלפון ובדיוק באותה השנייה הוא חייב לספר לכם משהו ולא מוכן להמתין.

3. ילד שרואה שאתם בשיחה עם אחיו הגדול/ הקטן ובדיוק קיבל מכה וצריך אתכם במיידי.

4. ילד אשר מזהה שיש שיח שקט בין ההורים ובדיוק עכשיו הוא צריך שתיגשו ותראו משהו בחדר…

5. ילד שלא מפסיק להתחנן "נו אמא בבקשה" העיקר לקבל את מה שהוא ביקש.

כמובן שיש עוד הרבה דוגמאות אבל העיקרון מובן.

נתחיל במה גורם לילד לפתח את היכולת להיות נודניק:

ילדים קטנים מטבעם מאוד אגוצנטריים, הם מתקשים בדחיית סיפוקים, הם מתקשים בהתמודדות עם תסכול, הם רואים את רצונם לפני הרצון של כל הסובבים אותם. למה? כי זה חלק מתהליך ההתפתחות שלהם.

בשלב הזה, יש להם בקשות מגוונות מההורים שלהם, חלק מהבקשות מתקבלות באהבה והבנה, וחלק מהבקשות מקבלות סירוב. כאן הילד מבין שעל מנת להשיג "בכל מחיר" את רצונו הוא חייב להתנסות (מבחינה התפתחותית, חקר סביבה ועוד…) באסטרטגיות שונות על מנת לגרום להורים להסכים לבקשה שלהם.

חשוב לציין כי ילד אשר רואה את הוריו עסוקים (עם אחים, שיחת טלפון, שיחה ביניהם) מרגיש צורך פנימי להיות חלק מהסיטואציה המתרחשת, אי לכך הוא פשוט מושך את כל הפוקס לכיוונו.

מה לא לעשות:

1. אני פוגשת המון הורים שאומרים לי "אני מסבירה לו כל פעם מחדש שככה לא מתנהגים וצריך לדבר, אבל הוא ממשיך לבכות". אם הסברתם שוב ושוב וזה לא עובד, אז למה אתם ממשיכים להסביר?

תפסיקו להגיב באופן לא שיטתי לבכי (פעם "די כבר" פעם "אתה רוצה להגיד לי"), תפסיקו כל פעם לוותר ובכל זאת לתת לו את מה שהוא מבקש ותפסיקו לדבר עם בעל/ האישה לידו על כך שכל היום הוא מתבכיין.

2. כאשר אתם מנסים לדבר בטלפון והילד מפריע, אתה מגיבים: "רגע חמוד", "שנייה, אני עסוקה", "אתה לא רואה שאני מדברת"…. כל תגובה כזאת מעודדת את הילד להמשיך ולהפריע לכם.

3. כאשר אתה בשיחה עם אחד מבני הבית והילד בדיוק צריך לספר לכם משהו או להראות לכם משהו בחדר אחר, אתם לרוב עונים "עוד רגע", "אני אגיע כשאסיים", "אתה לא רואה שאתה מפריע", "אני עסוקה עכשיו"…

4. ילד אשר מתחנן אליכם בכל פעם שהוא שומע "לא" ואתה משנים את דעתכם בעקבות ההתחננות- זה בדיוק מלמד את הילד להמשיך בהתנהגות המפריעה.

מה עושים:

לדוגמה, בכי בלתי פוסק בכל נושא:

1. בוחרים את ההתנהגות המפריעה

חושבים, מה ההתנהגות המפריעה שאתם רוצים להתמודד איתה (אני ארחיב על התבכיינות).

2.תגובה עקבית

מגבשים דעה איך אתם רוצים להגיב באופן שיטתי קבוע ועקבי לאותו המצב. (למשל אני לא אתייחס לבכי כזה כי אני לא מבינה מה הילד רוצה, הוא ממלמל בבכי- זה לא ברור לי. זאת אומרת כאשר הוא מנדנד- אני לא אסביר, לא אענה ואני לא אסכים לבקשתו)

3. שיחת הכנה מראש

בהתאם לשלב ההבנה של הילד. מדברים עם הילד (גם עם הקטנים- הם כן מבינים). "חמוד שלי, בזמן האחרון כאשר אתה מבקש משהו ואני לא מסכימה לך אתה בוכה הרבה, זה בסדר לבכות. אני לא מצליחה להבין מה אתה מבקש כאשר אתה בוכה, מהיום אני אדבר איתך רק כאשר אני מבינה אותך ולא תוך כדי בכי(אם תרצה חיבוק אני כאן). כאשר אתה תבכה ותנסה לדבר איתי, אני לא אענה לך. אני רוצה שתדע שאני תמיד כאן לעזור לך ואני אשמח לדבר איתך כאשר אני אצליח להבין אותך".

4.מתחילים

מגיע הרגע- "אמא אפשר חטיף", תשובה "לא". הילד מתחיל בהתנהלות שהוא רגיל אליה, מתחיל להתבכיין. התגובה שלכם אחרי שיחת ההכנה משתנה…. (אתם שומעים, רואים, אך לא מגיבים) הילד חייב ללמוד שמה שאמרתם לו בשיחת ההכנה המוקדמת באמת יוצא לפעול. הילד לומד שיש לכם מילה (יש לכם סמכות הורית, יש כאן גבולות ברורים). הילד יגביר את הבכי, אולי אפילו יצעק (זה בסדר הוא מביע את התסכול שלו לתגובה החדשה שהוא מקבל). אפשר כמובן לחבק (אם הילד רוצה), אפשר לקחת אותו לשטוף פנים…. (חשוב שלא לדבר איתו תוך כדי על המתרחש. רצוי להגיד "אני רואה שאתה ממש נסער, בו נלך לשטוף פנים" / "רוצה חיבוק"). תכילו את התסכול שלו אבל אל תגיבו לבכי, אל תפתחו שיחות ואל תתנו לו את מה שאמרתם שאתם לא מרשים.

5.שיחת סגירה

כאשר הילד נרגע לחלוטין, תעשו שיחת "סגירה". תשקפו לו מה התנהל כאן בבית לפני חצי שעה, תזכירו לו שדיברתם איתו על זה לפני ואתם תמשיכו בלא להגיב כי אתם לא מבינים. כך הילד ילמד מה כן לעשות בפעמים הבאות ולא ירגיש שהתעלמו ממנו.

6.תרגול דוש זמן

מניסיון שלי תוך 4-6 פעמים (תלוי בילד) כאלו של עקביות והתמדה הילד פשוט יבין שההתנהגות הזאת כבר לא משתלמת לו. הוא לא מקבל את מה שביקש וגם לבכי שלו אין תגובה – אין התייחסות.

אשמח שתשתפו אותי בעוד התנהגויות מפריעות שיש לכם בבית. מה מרגיז אתכם? מה קשה לכם?