גמילה מחיתולים - הורים טובים - גמילה מחיתולים- כך תעשו את זה נכון ופשוט

אתחיל בכך שההורים מתחילים תהליך גמילה מחיתולים אך ורק כאשר הם רואים סימנים ברורים של בשלות אצל הילד (אני ממש לא ממליצה להתחיל כי פסח הגיע, או כי הגננת אמרה, או כי כל האחים עברו גמילה מחיתולים בגיל שנתיים). כאשר מתחילים גמילה מחיתולים והילד לא מוכן התהליך יכול להפוך לארוך מייגע עם המון חוויות של כישלון, עצבים וכעס.

"שלום שני אני חייבת את עזרתך".. כך התחילה שיחת טלפון ביני לבין מירי, אמא לילד מקסים בן 2.3 שניגמל מחיתולים בפסח…

"אשמח לעזור לך, רק איך קוראים לך ? במה מדובר?".. "שמי מירי ואני אמא לילד בין 2.3 בתהליך גמילה- אני לא יכולה יותר, הוא עושה לי בכוונה, כבר התייאשי והשארתי אותו ערום בבית כי למה להלביש אותו אם כל חצי שעה הוא מפספס, הוא מסתכל עלי בעניים מקסימות ושובבות ותוך כדי אני רואה אותו עושה פיפי.. ומה שהכי מעצבן זה שבגן הוא כן הולך לשירותים וכמעט לא מפספס, מה עושים? שני אני חייבת שתעזרי לי!!!!"

גם השנה אנו מתקרבים לפסח ולאביב החמים וזה הזמן שברוב הגנים מתחילים תהליכי גמילה מחיתולים.

סימני מוכנות לגמילה מחיתולים:

1. ניתן לראות ילד שמתרחק קצת מהקבוצה על מנת לעשות קקי בחיתול (ולא כמו קודם שהיה עושה תוך כידי משחק)
2. הילד מבקש לעשות פיפי בשירותים
3. הילד אומר עשיתי קקי או פיפי
4. הילד מנסה להוריד את החיתול ולהיות בלי… (לא ממקום של משחק)

כמובן שיש עוד סימנים וכל אחד מההורים מכיר את הילד שלו מעולה ויכול לזהות סימנים אלו.

הטיפ הכי חשוב שאוכל לתת לכם ההורים וחשוב מאוד שתזכרו אותו, "הילד ורק הילד שולט ואחראי על הסוגרים שלו". כל לחץ, כעס, עצבנות, שיח חופר מצידכם רק יאריך לכם את התהליך ויגרום לכם ולילד תסכול רב.

איך להתחיל תהליך גמילה מחיתולים בצורה נכונה?

1. לראות ולזהות את הסימנים הברורים כי הילד מוכן ורוצה גמילה.
2. לרכוש ביחד עם הילד תחתונים (הכי פשוטים) על מנת לא להתעסק בניקיון מתיש.
3. לבדוק שיש מספיק מכנסיים/ חצאיות שהילד/ה יכולים להוריד באופן מהיר ועצמאי.
4. שיתוף פעולה מצד כל המבוגרים אשר נמצאים ומטפלים בילד (סבא, סבתא, גננת, סייעת, אבא, אמא, אחים….) והעברת הנחיות ברורות ועקביות להתנהלות.
5. הקראת ספרים לנושא גמילה תוך יצירת שיח בנושא עם הילד.
6. תכניסו לחדר השירותים ספרים ומשחקים שהילד יוכל לשבת על האסלה/ סיר זמן ממושך יותר כי יהיה לו במה להתעסק. (אני ממליצה לא יותר מ20 דקות)

ממה להיזהר / לא לעשות בתחילת תהליך הגמילה מחיתולים:

1. בשום שלב לא דורשים מהילד, אפשר לשאול, להזמין ללכת לשירותים.

2. ילדים אשר מפחדים מאסלה- אל תתעקשו, תאפשרו להם לעשות בסיר (נכון זה פחות נוח וצריך לנקות, אך זה יותר נכון לילד).

3. אל תשוו- "אח שלו נגמל בשבוע". נכון, אבל הילד הזה הוא לא האח שלו!!! וייקח לו כמה זמן שייקח.

4. אין לגמול את הילד בגלל הגיל (הוא כבר בין שלוש אז חייבים- אבל בפועל הילד ממש מתנגד) במצב זה רצוי להתייעץ עם איש מקצוע.

5. סבים, סבתות, דודים, חברים וגננות- לכולם יש מה להגיד, תגבשו דרך אחת ברורה ונכונה- תתייעצו עם מומחה אם צריך, אבל אל תשנו את הדרך בכל כמה ימים, גמילה נכונה בנויה על עקביות ברורה.

6. לא להתחיל תהליך גמילה בזמן של שינויים- מעבר דירה, מעבר גן, לידת אח….

כך תמנעו "מייסורי גמילה מחיתולים":

1. בשום שלב (גם כאשר ממש מתסכל וקשה) אל תכעסו, תצעקו, תתעצבנו על הילד. כל פעולה כזו רק תאריך את התהליך עוד יותר.

2. תעצימו את ההצלחות – תעודדו, תשבחו ותעשו עניין. תמזערו את הכישלונות, רצוי להתעלם מהם כמה שאפשר. התגובה צריכה להיות רק בביצוע פעולת החלפת בגדים ללא מילים.

3. אל תגידו "זה לא נורא"- הילד מרגיש שנורא לו, הוא רטוב מפיפי, לא נעים לו כלל, הוא אף מרגיש הוא איכזב את ההורים שלו. אמירה כזו רק מבלבלת אותו כי יש פער בין מה שהוא מרגיש לבין מה שאתם אומרים לו. במקום, תשקפו את מה שאתם רואים: "אני רואה שברח לך פיפי בוא נלך להחליף".

4. כאשר ילד עשה את צרכיו בשירותים תנו לו את הרגע להתבונן בזה (כן זה מאוד מעניין אותם) ,תנו לו להוריד את המים. ילדים צריכים לחוות תהליך פרדה נכון (עד היום כאשר הקקי יצא הוא עדין היה קרוב לגוף- עכשיו זה שונה, תנו להם את הזמן הנכון להתרגל לשינוי).

5. ילדים עושים פיפי בממוצע בין 40 דקות לשעה וחצי- אין סיבה לשאול את הילד כל חצי שעה אם יש לו פיפי. תתזמנו בהתחלה את היציאות שלו. כאשר חלפה שעה וחצי או שאתם רואים סימנים של איפוק אל תשאלו את הילד "יש לך פיפי?" אלא תגידו בסמכותיות (לא בכוחניות) "אני רואה שיש לך פיפי בוא נלך להתפנות!"

6. באופן אישי אני ממליצה להתחיל את תהליך הגמילה במהלך היום. רק לאחר שנקבל חיתולים יבשים בבוקר נוריד גם את החיתול בלילה.

לסיכום, אני ומירי (האמא של הילד המקסים בין 2.3 מתחילת המאמר) עבדנו יחד כ-3 שבועות. מירי למדה כי היא עשתה את רוב הפעולות שכדאי היה להימנע מהם וכך יצרה אצל הילד עניין ולימדה אותו באופן לא מודע שהוא מקבל המון יחס ותשומת לב בכל פעם שהוא מפספס, כי היא כעסה קצת, לפעמים צעקה מתסכול. רק כאשר מירי הביני שסבלנות ועקביות זה המתכון להצלחה הילד למד תוך 5 ימים בלבד שלא משתלם לו לפספס הוא מקבל הרבה יותר יחס כאשר הוא הוא מתפנה בשירותים….

אז כפי שראיתם יש דפוסים מסוימים בהתנהגותם של ילדים רבים ויש לנו תובנות כיצד רצוי להתנהג איתם במצבים מאתגרים. אבל.. בסופו של דבר, כל ילד שונה וגם הסיטואציות אינן זהות בדרך כלל. יש מגוון משתנים שמשפיעים על האינטראקציות בין ההורה לבין הילד ואלה במרבית המקרים, שונים בין מקרה למקרה. כל ילד וכל משפחה הם עולם ומלואו בפני עצמו. לכן ראיתי במהלך שנות עבודתי, שבמקרים רבים לא מספיק לקרוא מאמרים ולקבל עצות כלליות ממומחים, אלא חשוב להיעזר בייעוץ אישי של מומחה, כדי לקבל פתרונות התנהגותיים שמתאימים במיוחד לסיטואציה שלכם ולילד שלכם.